על יחסים של הורים ומתבגרים – איך עושים את זה?
עידן שבו זה פוגש אותנו לא מוכנים ממש בגילאים של בית הספר היסודי כבר בנות מגיל 7 וחצי ובנים מגיל 9 .
שם זה רק מתחיל .ההתבגרות הצעירה פוגשת אותנו משתהים האם משהו לא בסדר בדרך שלנו כהורים ? הנערים שלנו מתחילים לשלוח מסרים חדים ושונים מהרגלם, בניסיון בלתי מתפשר לאמר לנו למעשה "תניחו לנו לנפשנו ובכל לשון של בקשה תנו לנו שקט".
התקופה בה הם חווים שינויים בכמה מישורים: שינויים הורמונליים, שינויים פיזיולוגיים, שינויים פסיכולוגיים ובוודאי שינויים מנטליים .
כל אלו ביחד בתהליך שהולך ומתעצם עד גילאי 30- 31.
וכל זאת לא תופס אותנו מוכנים ממש.
מהקושי להבין את המצב אני פוגשת הורים שקשה שלהם ההתמודדות ונוטים לשני מצבים: מוותרים או הופכים להיות קשים ונוקשים.
שני המצבים הללו הם מצבים לצידם לא נניב תוצאות בהכרח ונצפה לרוב שרובם משלמים מחיר ואף מפסידים.
ההבדל בין הורים ומתבגרים הוא שההורים בגיל זה מצפים מהמתבגרים שלנו לאחריות, אך ללא מתן עצמאות ומאידך המתבגרים משוועים לעצמאות אך ללא לקיחת אחריות בהכרח.
מובן שזה לא ניתן כי עצמאות ואחריות הולכות יחד בכפיפה אחת ולא ניתן להפריד ביניהן וזהו למעשה שורש הקושי המובנה ביחסים הללו.
המחיר הכבד ביותר בתהליך הזה הוא הפגיעה ביחסי הורים והמתבגרים שלהם. ודווקא בתקופה הכי משמעותית וקריטית ליחסים החשובים לשני הצדדים.
תקופה בה הנער מבקש "לחתוך את חבל הטבור מההורה" ובמטרה להגדיר אותו מחדש, תקופה שמלווה במחשבות טורדניות על עתידו, על עתיד הוריו ומשפחתו ובוודאי על מצבו החברתי.
בימים אלו שכל השינויים יחד מייצרים תנאים של בלבול וקושי להיות ממוקד בהכרח. בימים בו החברים מקבלים עדיפות על המשפחה לצד שינויים רבים בהתנהגות שמסיטים את המשפחה והיחסים מההורים כעיקר והמשפחה מתקשה לקבל.
ההבנה של המצב שהמתבגר נתון לו, מסייעת להורים לקבל את הנערים ואת המצב לו נתונים כעובדת חיים ומשם החשיבות המכרעת בה אני מבקשת להתמקד במטרה להצמיח את היחס שהנער זקוק לו וכך הסיכוי להגיע אליו גבוהים יותר.
בפועל מפער בכלים וחוסר אונים הורי מביא ההורה את הקושי והתסכול לחזית היחסים וזו חלופה ,שמן הסתם, מייצרת את הריחוק שלא הנערים ולא ההורים בוודאי ביקשו לעצמם.
במאמר זה ריכזתי את עשרת הדיברות המהווים ריכוז תובנות וכלים עבורכם ההורים. את כל אחד מהם ינקתי מהניסיון המצטבר בעבודה עם משפחות ומתבגרים . אלה הנותנים מענה לצרכים של המתבגרים אך גם אלה שייתנו מענה לכם ההורים קודם כל להבין ואחר כך ליישם ולצפות לתוצאות ביחסים .10 הדיברות להורה למתבגר :
1. כבוד- מתוקף הקונפליקט והקשיים המובנים ביחסים אחד הבורות אליהם נופלים ההורים הוא הכעסים והתקשורת המקטינה את המתבגר בעיני עצמו. מכאן החשיבות של הכבוד מקבלת משנה תוקף לדרך בה ההורה והמתבגר שלא לוקח בהכרח אחריות מגיעים האחד לשני. אופרטיבית: הכבוד צריך להיות הלכה למעשה בדרך בה אנחנו מגדילים לא לכעוס (שלא יחוש ילד קטן או קטן / או חסר ערך וכיוב) , להגדיל לעשות לכבד אותו ולא ליפול בלשוננו ולא ביחסינו ובמקביל לדרוש בכבוד את הכבוד לו אנו ראויים כהוריו.
2. עצמאות – המתבגרים שלנו מייחסים חשיבות עצומה לחוש את העצמאות שתבוא מיחסי ההורים אליהם. להיות עצמאיים ומחליטים על עצמם. הם תובעים אוטונומיה של ממש, דורשים חופש מוחלט למול העובדה של ניסיון ההורה להגביל . תוצאה שלנגד עיניי נראית כמלחמת התשה של ממש . הרצון להיות משוחרר מהשגחה ופיקוח.
3. חברים – אחד השנויים המשמעותיים שחשה המשפחה בתהליך ההתבגרות וביחסים במשפחה זה את העובדה שהמתבגר מבקש להתנתק מהמשפחה ומעדיף את החברים בצורה בוטה יחסית לציפיות הרגשיות של הוריו. המתבגר בניסיונו להשתייך לקבוצות חברים ולחוש מקובל מייחס חשיבות מכרעת לקרבתם של החברים והשייכות אליהם לעיתים אף על מחיר שהמשפחה וההורים משלמים. עובדה שמקשה מאוד על ההורים בהתייחסותם לנושא . זהו צורך פסיכולוגי ורגשי שחשוב לנו לתת לו מקום וביטוי באופן בו אנחנו כהורים אמפטיים אליהם, מתחשבים בכך ומוצאים בתקשורת נכונה את השילוב המנצח גם משפחה כערך וגם חברים.
4. בדידות/פרטיות – אחד הצרכים הפסיכולוגיים של המתבגר ללא ששם לב לכך. אותו צורך לעשות את החצייה של חבל הטבור מביאה אותו לצורך בהתבודדות , בסגירת הדלת , לעשות חיץ ! המלצתי החמה להורים להכיר בזה כצורך אך לזכור את ה"דיבר העשירי" המפורט כאן : לשים גבולות מהלב ובדרך שמניבה תוצאות . לדוגמה לחשוב מה אני עושה כהורה בחוקי הבית שמוציאים את הנער/ה שלי למרכז הבית ? לדוגמה שעת תה/ פירות , "שולחן עגול במטבח הבית" , צפייה בסרט שהנער יאהב , מוזיקה שהנער אוהב בסלון הבית (Mtv ) ואלה כפלטפורמה ליצירת תקשורת וחיבור הנער להוויה המשפחתית.
5. תקשורת מקרבת –אחד הכלים המרכזיים בפיתרון מורכבויות ומשברים ביחסים. איך ניגשים נכון למתבגר שלנו ובפרט כאשר נוצר קונפליקט מובנה בין רצון הנער לרצון ההורה?. המלצתי החמה להתמקד בשיח מכבד שמקרב את המתבגר ליעדים שאתם מציבים לעצמכם. הכלים המרכזיים : שאילת שאלות "רכות" לא חוקרות, הבעת אמפטיה ואמון בנער, שימוש בשיתוף , בהעצמה, בהתייעצות, בבקשת עזרה ובמקביל להיפרד מכל מה שמשמש ריחוק ביחסים מהשוואות! , ביקורת, שיפוטיות, חקירה, כעס ומרמור. אלה משמשים כר נוחה למצבו הרגשי והפסיכולוגי של המתבגר להקשיח את החיץ ולברוח מתקשורת וממגע עימכם ההורים.
6. סידור החדר – החדר הלא מסודר משמש שיקוף וראי חד למצבו הנפשי של הנער שלנו, כפי שאנחנו הורים המבוגרים מוצאים את המגירות החשובות שלנו במשרד או בבית שאינן מסודרות כבדרך כלל כאשר הנפש שלנו לא רגועה, כך תמצאו את המתבגרים שלנו לא מחזירים את הבגדים והחפצים למקומם כפי שהרגלנו אותם. החדר משקף את מצבם הרגשי / נפשי.
לאור זאת המלצתי החמה היא לא להילחם בכך אלא להבין ולפעול בשיקול דעת וללא "מלחמות שווא".
לסכם עם המתבגר נהלים/ חוקים באשר לסידור החדר (לדוגמה סידור כל ערב לפני שינה/ כל יומיים/ פעם בשבוע ובלבד שהנער עומד בכך ונהנה מכך) . תגלו שזה חשוב להם לא פחות ממה שחשוב לנו אבל רק במבחן התוצאה וכשיש הצלחה לצד התקשורת מולם. במקומות שהם דורשים סיוע ושיתוף פעולה אל תדחו אותם , תתקרבו , תהיו נוכחים או אקטיביים ובתהליך הדרגתי תיפרדו מהמשימה ותשאירו אותם שם לבד.
למתבגרים שלנו צורך גדול בעזרה והבנה של הקושי עימו מתמודדים ואינם עושים זאת בכוונה. דוגמה שתיתקלו בה היא שכאשר הם מסדרים ולא מצליח להם כמו שאתם מבקשים הם יאמרו שזה מסודר כי ככה מרגיש להם אבל הסדר שלנו הוא עוד יותר מתאים להם ומרגיע אותם אז למה לא לסייע להם ? .
7. אחריות – מקור הקונפליקט בין הרצון של ההורה להעביר אחריות לנער לבין הנטייה של הנער להימנע מלקיחת אחריות . השורה התחתונה היא שעצמאות הולכת עם אחריות ולכן תפקידנו הוא לדרוש! ולא להקל ראש בעניין זה. אחד הכלים האופרטיביים שלצידם תוצאות מובטחות הוא קיום הסכם . הסכם עניינו שהנער מקבל את מבוקשו תחת הנחה מסוימת של לקיחת אחריות. למשל הדרישה לחזרה הביתה בשעת לילה מאוחרת. במידה וההסכם שקובע מראש מה האחריות של הנער מופר, התפקיד שלנו ההורים לוודא שהנער נושא באחריות ומשלם על כך ויהי מה. לדוגמה אם ההסכם אומר שהחזרה הביתה עד השעה 22:30 בלילה ובמידה ויחזור אחרי הוא לא יצא בהסכמה שלכם ההורים במשך כשבוע . צריך לעמוד על ההסכם "שלא יצא שבוע כי כך סיכמנו". להישען על ההסכם היא דרך שמעבירה למתבגר את תחושת הבוגר שהוא מבקש לעצמו מאידך מדגישה שאסור לנו להביא את הנער לתובנה שזה עונש. שימוש במושג עונש בקרב מתבגרים הוא מקור ליצירת קושי ותסכול שהרי כל רצונו זה לחוש בוגר ועצמאי.
8. ייחודיות – אחד מהצרכים של הנערים שלנו לצורך שייכות בחברה היא תחושה של ייחודיות! קבלת יחס מאחרים, "שישמיו לב אליי", שיראו אותי וזוהי תחושה שעובדים עליה להשיגה אף לדאבוננו ההורים במחירים כבדים . לדוגמה "פירסינגים", גילוחי ראש, צבעי שיער, בגדים מותגים וכיו"ב. למצוא את הדרך בה הם מקבלים מענה לכך ובלבד שלא ייפגעו הערכים אליהם אתם מכוונים . למשל אם נערה בוחרת בלבוש לא צנוע וזה ערך שנפגע בחינוך ובערכים שאתם כהורים מנחילים חשוב לשים דגש על כך בתקשורת נכונה כדוגמת: " ברור לי שהבגד שבחרת הוא מחמיא לך ויפה בעינייך (אמפטיה וכבוד) אבל הקושי שלנו ההורים הוא בכך שזה לא צנוע מספק ומבקשים שתשקלי להחליפו בבגד שמכסה וכו' .. "
9.דוגמה אישית – אחד הכללים החזקים בהשגת שינוי התנהגותי בקרב ילדינו ובוודאי המתבגרים שלנו הוא לשים לב לאופן בו אנחנו משמשים דוגמה עבורם.
המתבגרים בתקופה בה הם מגדירים את עצמם מלאי ביקורת על האופן בו אנחנו מדברים ונוהגים בכלל וכלפיהם. קיימת השפעה לא מבוטלת לעובדה שבה אנחנו נאה דורשים ונאה מקיימים עובדה שמגבירה את הסמכות שאנחנו כל כך זקוקים לה למול המתבגרים שלנו.
10. גבולות מה♥ !
אם הייתי שואלת אתכם מה הדבר הקשה ביותר לכם כהורים למול המתבגרים שלכם, מניחה שהתשובה הרווחת היתה להציב גבולות ולראות שהם מקיימים את הכללים והחוקים שקבעתם עבורם מאז היותם הילדים שלכם. אותו שינוי שמבקשים הנערים לעצמם. להחליט בעצמם, לפטור אותם מאחריות, לעשות ככל שעולה על רוחם ללא מישהו שיכתיב ויאמר להם מה לעשות ... מרדנות וסרבנות הם חלק מההתנהגויות שהם מביאים אתם בגיל הזה למולנו ההורים. מאתגרים אותנו במידת ההתמדה שלנו להציב גבולות ולעמוד בהם.
אחד הסודות להצליח כהורים למול הגיל הזה , זה לקבוע מתוקף סמכותכם ואחריותכם כהורים, להתמיד באסרטיביות למולם אבל לצד שימוש בכבוד ובאמפטיה.
המתבגרים שלנו מורדים ובוחנים ללא היכר את ההתמדה שלנו ומאידך משוועים לגבולות.
השימוש בגבולות מהלב היא גישה שמוכיחה שנותנת מענה לשני הפרמטרים שלהם זקוק המתבגר שלנו:
1. כבוד ותחושת בוגר.
2 . שיש על מי לסמוך!
לאחר קריאת המאמר ממליצה לסמן לעצמכם מהם ה"דיברות" שבהם אתם חלשים יותר ומהם להתחיל ביישום. לצד שימת ♥ לטעויות שחלילה אתם נופלים בהם. הטעויות הנפוצות בקרב הורים שראוי לשים דגש להיפרד מהם :ויתור, כעס /תגובה מוגזמת / כוח/ האשמה, השוואות, ביקורת, שיפוטיות, השגחה פרטית, חוקים אקראיים ,לזלזל בחלומות וברעיונות של המתבגר.