"לא זורקים את מה
שאפשר לתקן"

רבים שואלים בתחילת הדרך אם יש סיכוי. אכן, יש אירועים ומקרים שבהם אפשר להטיל ספק בתוצאה המיוחלת. איך יודעים שיש תקווה? האם יש מקרים שהם חסרי סיכוי, אבודים מראש? אם כן, איך אפשר לזהות אותם?

בספר ניחשף למקרים בעלי מכנה משותף, בכולם יש דרך לתקן יחסים. יש דרך לקרב לבבות אוהבים, שעברו משבר בכל מיני גוונים ואתגרים, דרך לסייע למתבגרים במצוקה האמיתית שלהם, ולהשפיע על עתידם ועל בחירותיהם עבור עצמם.

הספר "לא זורקים את מה שאפשר לתקן" מביא סיפורי חיים מתוך עולמות הזוגיות, ההורות והמשפחה, ומציע נקודת מבט אחרת על משברים, תקשורת, אמון ותיקון יחסים.

במשך יותר מעשרים וחמש שנה נראו יוסי ודרורית כמו משפחה יציבה, אוהבת ונורמטיבית. מבחוץ הכול נראה מסודר: זוגיות ארוכה, ילדים, בית, שגרה. ואז, ערב אחד, באמצע ההכנות לארוחת הערב, יוסי ניגש אל דרורית ואמר משפט ששבר את כל מה שהכירה: הוא רוצה לפרק את החבילה.

דרורית לא ראתה את זה מגיע. לא היא, לא הילדים, ולא הסביבה. בתוך חודשיים הם כבר היו גרושים. רק מאוחר יותר, בתוך תהליך הליווי, התחילה להתברר התמונה המלאה: לא היה שם רגע אחד שבו הכול נשבר, אלא התרחקות שקטה, פערים שלא דוברו, ביקורת שלא הפכה לשיחה, וצורך עמוק שלא קיבל מענה. דווקא מתוך הכאב, דרורית התחילה לבנות את עצמה מחדש, ושם, במקום שבו נדמה שהקשר כבר הסתיים, התחיל להיפתח פתח לתיקון.